העמדה שלנו, בלי התחמקות
אין לנו הרשאת מנהל מכשיר, ואנחנו לא מבקשים אותה. אי אפשר להפוך את KidiPass לבלתי ניתנת למחיקה, ואנחנו גם לא רוצים. אפליקציה שנלחמת בילד/ה מלמדת אותו/ה להילחם בה בחזרה — והמרוץ הזה נגמר תמיד באותו מקום.
מה שאנחנו כן בונים הוא שקיפות: אם האפליקציה נעלמת, אתם יודעים על זה, ואפשר לדבר על זה בבית.
מה קורה בפועל
- אם המכשיר מפסיק לדווח יומיים שלמים אחרי תקופה של שימוש יומיומי, מופיע ב״כדאי לשים לב״ שבמסך ״היום״ הפריט ״נראה שהאפליקציה הוסרה מהמכשיר״.
- נשלחת גם הודעה אחת בפוש ובמייל, לכל היותר אחת לשבועיים לאותו מכשיר.
- אם הילד/ה פתח/ה את מסך ההסרה של אנדרואיד, מופיעה גם שורה שמציינת את השעה שבה זה קרה.
- זו הערכה ולא ודאות: מכשיר שאופס, נשאר כבוי או נשאר בלי אינטרנט ייראה בדיוק אותו דבר.
מה מחזיר את הכול
- מתקינים שוב את KidiPass מ-Google Play במכשיר של הילד/ה.
- יוצרים קוד חיבור חדש בלוח הבקרה — הקוד הישן כבר לא תקף.
- מחברים, מאשרים שוב את שני האישורים, וזהו.
ההתקדמות, השאלות וההגדרות אינן נמחקות עם האפליקציה — הן שמורות בחשבון וחוזרות מיד. הפריט בלוח הבקרה נעלם מעצמו ברגע שהמכשיר מדווח שוב.
מה כן מקשה על הסרה בזמן אמת
כשאין דקות צבורות ואישור הנגישות (אופציונלי) פעיל, גם הגדרות המכשיר וחנות Google Play נחסמות, והאישור הזה מונע מעקף דרך מסך ההגדרות. בלי אישור הנגישות שני המסכים האלה נשארים פתוחים. זו לא הבטחה שאי אפשר למחוק — זו רק דרך אחת שנסגרת.
אם זה חוזר
אפשר להגדיר במכשיר של הילד/ה שהתקנות והסרות דורשות סיסמה. ומעבר לזה — שיחה. אפליקציה שהילד/ה רוצה למחוק בכל יום היא בדרך כלל סימן שהמכסה או השיעור לא מתאימים, ואת שניהם אפשר לשנות בלחיצה.